לנצח על הארוחה

אני מבשלת באופן פלורליסטי לצמחוני, טבעונית, קרניבור ואוהבי מזונות מסוימים מאוד, רמז – הם מתחת לגיל 6. צירוף המילים "בלי כלום" הוא אחד הראשונים שהקטנים למדו לומר כדי להיות מאוד מאוד ברורים כשאנחנו מנסים לגוון. אז כל הכבוד לנו שהצלחנו להוציא מהם שתי מילים בגיל כה צעיר.

בעלי אוהב בעיקר לאכול כמו הקטנים, ומאזן את זה עם הסלט הטעים שהוא מכין. שלא תתחילו עם המחשבות של "למה רק היא מבשלת" כי הוא לא רק עושה סלט אלא גם כביסה, וכן, גם תולה אותה.

אצלנו יש שוויון בבית – שנינו מתלוננים על אותם הדברים. כך הבנתי את המשפט "צרת רבים חצי נחמה": לשנינו יש אותן הצרות לכן אנחנו מתחלקים גם באותה הנחמה, כך יוצא שכל אחד מקבל רק חצי ממנה.

למדתי שחלוקת תפקידים היא חשובה, כי בכל פעם שאנחנו מנסים לעשות משהו יחד זה מרגיש כמו במבחנים הסוציומטרים האלה שחייבים להראות בהם שיודעים להסתדר בצוות: כל אחד בטוח שהוא תורם לסיטואציה ובסוף התוצאה קצת טעונת שיפור, כמו בסיפור השואב.

יום בהיר אחד שואב האבק השתנק. בעלי רוקן את המיכל, אני הוצאתי את הפילטר, בינתיים הוא הוציא את הפילטר השני, אני החזרתי את הפילטר הראשון למקום והפעלתי… לדאבוני לא שמתי לב שהוא לא החזיר את הפילטר השני וכל האבק יצא דרך החור… מה שיצא הכי נקי בסופו של דבר היה רק השואב.

אז זה בסדר לומר לפעמים "את זה אני עושה ואת זה את/ה עושה", ועדיין להישאר אוהבים (נא לקרוא בטון דרמטי).

אז כשהמקרר ריק כך שאני רואה מתי בפעם האחרונה ניקיתי את המדפים שלו, אני ניגשת לעמדת התקליטן, ומתכננת את ביצוע האופטימיזציה האוליטימטיבית שתביא אותי בדרך הקצרה ביותר מכיריים ריקים עד לקערות אוכל מלאות, ומקוה שבינתיים ימצאו את הדרך לעבור דרך חור תולעת חללי שיחצה את מימדי הזמן והקערות פשוט יופיעו שם.

כשזה לא קורה אני מתחילה במלאכת התקליטנות ופוצחת במיקס, שלפעמים הוא קצת רה-מיקס ולפעמים הוא גם לא-מיקס-בכלל עבור אוהבי ה"בלי כלום".

תמיד נראה לי שזה ייקח כמה דקות אבל איכשהו בורחת שעה מהיום. לא נורא, בסוף הכול מסתיים בשלום ואפילו יוצא טעים ונותר רק לנקות.
מי מעוניין בתפקיד?