לא עוד סבל בפקקים

black magnifying glass on white paper
black magnifying glass on white paper

יש תקופות שבהן כולנו שואלים את עצמנו – מה התפקיד האידאלי שהייתי רוצה לעבוד בו. לעיתים חיפוש זה דורש שנים של ניסוי וטעייה, ולעיתים התובנה מתגלית כך לפתע. היום קיבלתי הארה על התפקיד הנכסף של חיי.
השתרכתי לאיטי בפקק אינסופי.. וחשבתי לעצמי: ״הלוואי שהייתי אוהבת פקקים, הייתי נהנית עכשיו מכל רגע…" וזהו! הבנתי שאני רוצה להיות: חוקרת פקקים!


זוהי עבודה מרתקת!! בכל יום השטח נראה אחרת, בכל רגע הוא משתנה וכשהוא לא משתנה ותקועים בפקק (יותר נכון עובדים בפקק) מרגישים משמעות, מתח וציפייה לגלות אולי דבר מה חדש: האם הפעם יקח דקה פחות, ואולי דקותיים יותר? כיצד הנתיב מימין יתקצר לעומת זה שמשמאל, או אולי ייפתח פער קל בין שתי מכוניות, וכמה זמן יקח לו להיסגר?


העבודה של חוקרי פקקים היא מאוד דינאמית, חופשית ומגוונת. אפשר להחליט בכל יום לצאת לנתיב חקירה חדש, תרתי משמע, או לחזור על הקודם ולבדוק אם דבר מה השתנה.


הסיפוק הוא רב, ובקרוב אערוך גם קורס בנושא "הסודות שמאחורי הפקק". הישארו מעודכנים!