סוף טוב

אז ככה זה עובד:
יחד אנחנו רואים סדרות קלילות, מגניבות, עם אקשן מסוים, או לפעמים סרט בסגנון דומה.
כשאני עסוקה או לא בבית הוא רואה סדרות עם כל מיני ויקינגים, גנגסטרים או יצורים מצוירים מוזרים כאלה,
כשהוא עסוק או לא בבית אני בדרך כלל רואה איזה סרט רומנטי… שיש לו סוף טוב! אני לא מבינה מה כל כך מהנה בלצפות במשהו עצוב או מפחיד. טלוויזיה זה בידור, לא? רוצה בידור!

בערב לפני השינה זהו זמן צפייה אידאלי, ודווקא אז עדיף שלא לצפות בסדרות טובות במיוחד, כי איך אפשר ללכת לישון כשנמצאים במתח אם הוא יצליח להיחלץ בשלום מהסיבוב שבסוף הצוק, או אם היא תצליח לפרוץ את הכספת ולהשיג את החומר הסודי.

סדרה שממש מעניינת אותי גוררת מצבים בעייתיים: או שהולכים לישון ואני מתבאסת שאני לא יודעת מה יקרה בפרק הבא, או שהוא נרדם ואני גונבת עוד קצת זמן מסך עד שהמצפון גובר ועדיין מתבאסת שאני לא יודעת מה יקרה בפרק הבא.

מסקנה: סדרה טובה = באסה. פרדוקס??