MEM שלום כיתה

סוף סוף מצאתי את הייעוד שלי – להגדיל את ממוצע הגילאים באוניברסיטה ב 50%. מצאתי את עצמי לומדת איך לכתוב מבוא, לצטט מהביבליוגרפיה (המילה הזו עוד רודפת אותי מאז לימודיי במאה הקודמת) ולכתוב כל מילה שהמרצים אומרים למקרה שבדיוק זה יהיה בבחינה.

לעיתים אני שואלת את עצמי מדוע חזרתי ללימודים, כי מאחוריי קריירה שלמה וכביכול אני ״לא צריכה את זה״. מצד שני, אני באמת נהנית! בעיקר כשאני שוכחת שיש גם עבודות בית.

כשחזרתי ללימודים אחרי 20 שנים מצאתי כמה פערים…

לימודים אונליין! בזמנו עדיין לא היו אפליקציות ואפילו האקדמיה לא יכלה לנחש שהן יגיעו

לכל קורס יש קבוצת דיון שמכילה עשרות אנשים, שחלקם אפילו מחו"ל ושאפשר אפילו לשתף בהן קבצים!

ברשתות החברתיות יש דיונים על קורסים ומיני נושאים לימודיים

יש גמישות רבה ויכולת לשלב עבודה ולימודים, שזה באמת מדהים

הרבה אנשים תוהים מדוע כדאי ללמוד באוניברסיטה כשניתן לקבל בקלות מידע ממוקד. אני מרגישה שהלימודים מעניקים ידע מקיף שאין לו תחליף (יצא סלוגן מגניב).

מעבר לידע הפרקטי, הלימודים נותנים תמונה רחבה על התפתחות התחום, ומוציאים אותנו מהריבוע הקטן בו אנו חיים בהווה. אנחנו לומדים כיצד תהליכים מתרחשים גם בעולם וגם אצלנו כבני אדם, דבר שמנטרל אוטומטים, מעודד חשיבה ורצון לחקור ומקדם מציאת פתרונות לאתגרים. בנוסף, השיח בין המרצים לתלמידים זורם, מעניין, בגובה העיניים ומעשיר לכשעצמו.

ולמה תואר? משהו בתהליך של סיום קורס ועוד קורס עד לקבלת התואר נותן את הדרייב להמשיך, והרגשה של הגשמה עצמית וסיפוק.

חוץ מהפרופסורים, אני לומדת גם מהסטודנטים, שבין היתר מלמדים אותי שפה חדשה ומגניבה, אבל יש דבר אחד שאני לא מצליחה להבין עדיין – איך אומרים – מם או מים? MIM? MEM?

העיקר שיצחיק, לא?