המלך

היה זה אביב בהיר ונעים

המלך היה אז בן עשרים

הוא היה צעיר אך כבר חכם

ומאוד אהוב על כל העם

ליום הולדתו הוא ערך מסיבה

והזמין לארמון את כל הממלכה

את כל הזקנים וכל הילדים

ואפילו אישר כניסה לכלבים

היה אוכל בשפע ועוד הפתעות

וכולם רקדו ונהנו עד מאוד

המלך היה כל כך מאושר

ולא רצה שיגיע המחר

אך הזמן עבר ובסוף היום

הוא כינס את כולם לומר שלום

ואז הגיע זמן הברכות

ומי שרצה גם נתן מתנות

אל המלך בא הקוסם המפורסם

ואמר לו מלכי אתה חבר טוב מכולם

אני אותך כל כך אוהב

אתן לך מה שתרצה מכל הלב

המלך הודה לקוסם ואמר

'אני רוצה להיות מסוגל לעשות כל דבר שאבחר'

הקוסם אז הביט בדאגה ואמר

'אבל מלכי למה אתה צריך אותי לכזה דבר

אתה הרי המלך הגדול

כל מה שתרצה לעשות אתה כבר יכול'

המלך שתק ונפלו פניו

הוא שתק כל אותו יום וגם למחרת

וביום שאחרי הוא פשוט נעלם

והשאיר אחריו רק פתק 'חשבתי שאני יותר חכם'

הוא מינה את הקוסם למולך זמני

והלך לו למסע של חיפוש עצמי

הוא נסע למדבר ועלה בהר

אך לא מצא זמן רב שום דבר

עברו להן כך עשר שנים

בדרכו עבר חוויות וזמנים קשים

ופתאום יום אחד הוא פשוט החליט

שהוא רוצה לחזור ולהיות השליט

הוא בא לארמון, הקוסם שם היה

הוא נתן לו חיבוק ואמר באהבה

'הבנתי מה נתת לי אז מזמן

נתת את המתנה הטובה מכולן

תודה לך ידידי הנאמן

שנתת לי… את הזמן'